מצאנו חלון הזדמנויות בלו"ז, ראשון עד רביעי,לדברצן שבהונגריה במחיר שחבל להתחיל להתלבט…
נחתנו בדברצן (wizz) שדה תעופה קטן, לא שמעו שם על מזגן (וגם לא על דרכון אוסטרלי, מה שגרם לנו להתעכב ביציאה)
אבל בעוד חברינו לטיסה עומדים בתור להשכרת רכב, לנו חיכה נציג עם שלט Klayman, קצת חתימות ויוצאים לרכב.
לבודפשט נסענו שלוש שעות ברוטו, כולל 10 עצירות להתרעננות לפחות.
וכך רעבים ורעננים הגענו לדירה בבודפשט. דירה יפיפיה, נוף אורבני, 3 חדרי שינה, סלון ומטבח מאובזרים היטב ומרפסת גדולה על רחוב קזינסקי. הנחנו את חפצינו, התרעננו שוב… ויצאנו ל"חנה" אחרי ארוחת ערב בשרית דשנה, מנחה וערבית וטיול קצר בסביבת רובע גוז'דו. הלכנו לישון.
בבוקר המחרת, אחרי קפה (קפה תל אביב) יצאנו ברכב לעיירה VAC , היהודים קראו לה וויצען באידיש, שם גדלו הסבתות שלנו (משני הצדדים) שמנו פעמינו לעבר בית הקברות היהודי החדש. בבית הקברות טמונים יהודים אשר נפטרו בשנים האחרונות לפני השואה.
לקח זמן למצוא את הכניסה לבית, דרך חצר הבית הכניסה לבית הקברות, לא ברור מדוע הכניסה נעשית דרך חצר פרטית, אולי מדובר באבטחה של בית הקברות. כך אן כך בעל הבית היה אדיב מאוד והכלבים בחצר הרבה פחות… שאלנו אם זה בית הקברות החדש והוא ענה לנו בהומור הונגרי אופייני, ששני בתי הקברות ישנים מאוד.
לאחר שנרגענו מהכלבים נכנסנו לבית הקברות, ציונו של רבי ישעיהו זילברשטיין בתוך אוהל הציון היה מתוחזק היטב, תהלים וגם העתקים מספרו של הרב זילברשטיין. הרב זילברשטיין היה דמות ידועה בעיקר בזכות מלחמתו העיקשת והבלתי מתפשרת בקהילות הניאולוגים והסטטוס קוו בהונגריה שלפני השואה. הרב זילברשטיין נפטר כמובן לפני שנכנסו הנאצים ימ"ש להונגריה. ניאולוגים או אורתודוכסים, הנאצים לא ראו הבדל.
בית הקברות היה מטופח יחסית, בירכתיו נקברו הילדים שנפטרו טרם זמנם בשורה הראשונה זיהינו את קברו של סבא רבה אפרים הוטרר, בגב המצבה כמו בבתי קברות רבים בהונגריה נחרטו שמותיהם של הנספים מאושוויץ מאותה משפחה. גם את המצבות של הוריו של סבא רבה הוטרר שכנו בבית הקברות. אבא התרגש מאוד לראותן.
בשורה השנייה, שכנה מצבתו של סבא רבה צבי פפא, שנפטר גם הוא לפני השואה. בירכתיים, בין מצבות הילדים מצאנו אף את המצבה של יהשוע פפא שנפטר בהיותו בן כמה שנים (הכיתוב לא היה ברור)
סיימנו לומר פרקי תהלים ולהדליק נרות, בעל הבית ההונגרי הפנה אותנו לעמדת נטילת ידיים, הודינו לו, לא לפני ששילמו לו טיפ. המשכנו לעבר העיר. בכיכר העיר עצרנו ע"מ לחפש את הבית בו גדלה סבתא מוטי (לבית פפא) הבית נראה מבחוץ כמו בתמנות אך הוא עובר שיפוץ בימים אלו. כך נכנסנו רק לקדמת הבית שם שכנה חנות העורות המשפחתית. נכנסנו גם לחצר האחורית, זו כמעט לא השתנתה והתאימה בדיוק לתמונות. המרתף מצד ימין, הבאר שכבר לא שם אך נותר הבור (סגור) כיום גרות שם כמה משפחות. ביציאה מהצר סובבנו לרגע את ראשינו ימינה ולהפתעתנו, 50 מטר במורד הרחוב נגלתה לעיננו הדנובה. סעדנו בפארק סמוך מאוד מעוטר בספסלים, פסלים ופינות חן, מאחורינו הרחוב בו גדלה סבתא ואחיה מלפנינו הדנובה ובלב רגשות מעורבים…
הדנובה היום, במורד הרחוב בו התגוררה משפחתה של סבתא
כשחזרנו לארץ, סיפרתי לחברה שהיינו במסע קצר בהונגריה והיא שאלה בצחוק אם התניידנו בסוס ועגלה. ובכן, ואץ היתה עיר יפהפיה גינון מוקפד, נקיון בכל פינה, נוף מדהים והדנובה ברקע… החברה שלי שחיה בפ"ת ואנחנו כולנו, יכולים רק לדמיין כמה החיים היהודיים שקקו שם בהונגריה וכמה הזוועה בלתי ניתנת לתיאור ולהבנה במוח הישראלי שלנו…
בהונגריה כולה, בשונה ממדינות אחרות באירופה, נראה כי היהודים רק עזבו לרגע ותכף יחזרו… בכל עיירה שעברנו בדרך עומד בית כנסת מפואר ונטוש לתיפארה רק מחכה למתפללים שלא ישובו עוד. רק בבודפשט, שאריות הגטו מעידות על הטרגדיה הנוראה של העם היהודי.
שבנו לבודפשט עייפים, טיילנו מעט בפרלמנט וחזרנו לאכול ארוחת ערב (בחנה) ולישון.
למחרת היום, ארזנו את מטלטלינו אכלנו ארוחת צהריים מוקדמת (הצטיידנו בנקניקים הונגריים כשרים טובים) ויצאנו לעבר ג'נג'ש, שם אבא גדל. לאחר הסתבכויות ושאלות, זוג נחמד הראה לנו את הדרך לבית הכנסת. וגם שם בית כנסת עומד בשיממונו, בניין מרשים בגודל של בית כנסת הגדול בתל אביב, חצר ענקית, שלט שמסביר מה היה פה פעם ומה יהיה בעתיד. (מרכז קהילתי לגיל השלישי)
פתאום מאחורי בית הכנסת, בבניין שנראה מבנה מגורים לכל דבר, הבחנו באותיות עבריות "במקהלים אברך ה" זהו בית הכנסת האורתודוכסי. אבא התרגש לראות את המבנה בו התקיימה ברית המילה שלו, אך לא ניתן היה להיכנס אנשים גרו שם, ולמרות שראינו שכן בחצר, הוא סרב לפתוח לנו.
9 שנים התגורר אבא בתור ילד בג'נג'ש במהלך השנים הלך מניין המתפללים ופחת עד שלא נותר עוד מניין, למרות שהיה מניין נאולוגי, סבא שלי סרב להכניס את כף רגלו לבית הכנסת הנאולוגי והתפלל ביחידות (בחגים נסעו לבודפשט) אבא גם לא הלך לחיידר הנאולוגי ואת הא' ב' למד באופן פרטי בבית והלך לבית ספר גוי ללמוד מקצועות חול.
המשכנו להסתובב בעיר, חיפשנו את בית הקולנוע הישן, שם זכר אבא היה בית ילדותו. שם נהג לטפס על העמוד בכיכר מול בית הקולנוע. פעם טיפס כ"כ גבוה ופחד לרדת. לבסוף לאחר שכנועים והבטחות ירד אט אט לזרועות אמו הדואגת שקיבלה אותו בחיבוקים ונשיקות (בבית הוא קיבל קצת מכות והרבה תרד לאכול כעונש) אבל לא מצאנו את בית הקולונוע הישן. פעם אחת עצרנו כי אבא אמר זה הבית!! נכנסנו לחצר המשותפת ושם קיבלו את פנינו משפחות של צוענים נלהבים מהתיירים שנפלו משום מקום. הבטחנו לעצמינו שנחזור לג'נג'ש אחרי שנברר את הכתובת או את האזור בדרך קצת יותר מדויקת מזיכרון ילדות טראומטי של עמוד גבוה וצלחת תרד.
המשכנו לעבר מישקולץ, את בית הקברות פתח לנו הונגרי נחמד בשם פטר, מסתבר שהוא יהודי נמרץ העונה לשם היהודי פנחס בן דוד, בית הקברות היה ענק!! המצבות ניצבו במורד הגבעה וחלק מן המצבות היו ממש חדשות. שני כלבים נבחנים קיבלו את פנינו. "אל תדאגו" הסביר לפנו פטר, הם לא עושים כלום… אבל הכלבים הלכו אחרינו, עד ש אימא צעקה להם בהונגרית שב!! ל הפתעתנו הכלבים התיישבו מיד, ומרגע ועד שהלכנו הם הביאו לנו אין סוף מקלות כהוקרה.
לא מצאנו את המצבה של סבא רבה שלום שוורץ גם מאמציו של פטר לא נשאו פרי. הודינו לו והמשכנו בדרכינו. המשכנו מרחק חצי שעה נסיעה לבודורגקרסטור, התפללנו בציונו של רבי שייעלה מקרסטיר, לאחר מכן נהננו מארוחה דשנה (5 מנות לא פחות!) בהכנסת האורחים של איינהורן מקרסטיר.
משם נסענו לדברצן, הדירה שהזמנו התבררה כאכזבה והמשכנו ישירות לשדה התעופה, נחנו ברכב קצת ועלינו על טיסתינו בחזרה לארץ.
זה היה מסע קצר מכונן אך עם זאת מכונן… אין ספק שזוהי רק הפעם הראשונה.
רציו:
טיסות wizz, אין צורך במזוודה.
דירה שכרנו פה: http://www.booking.com/Share-1CCYHh , מי ששוהה בשבת שיתארגן על אפשרות כניסה, כי יש קוד.
פה אכלנו:
- מסעדת חנה (Hanna) מסעדה בשרית, בסגנון הונגרי כשר למהדרין . כתובת: Kazinczy utca 35, Budapest
- בית קפה פרויליך מאפים הונגריים אוטנטים Dob utca 22, Budapest, Dob utca 22, Budapest
- הכנסת אורחים איינהורן בקרסטעיר 972-054-8490852