הנסיעה הראשונה שלנו לאירופה בהרכב משפחתי, טרום עידן Air B&B, היתה לפריז.
מתווכת דירות נופש באחד הפורומים, קישרה אותנו לגברת הדורה מהרצליה פיתוח, שהציעה דירה חביבה בעיר האורות במחיר מופקע.
את הראיון עברתי בהצלחה, וכך מצאנו את עצמנו זוג + 3 ילדים, מטפסים במעלה המדרגות החורקות, של בניין פריזאי ישן אך במיקום מעולה, מרחק הליכה מהשאנז אליזה, שער הניצחון ועוד – יתרון שהתגלה כחשוב במיוחד, בימים של שביתת רכבות.
שבוע החופשה כלל גם שבת וכך נאלצנו למצוא פתרון לחימום האוכל המנחם, שרכשנו ברובע היהודי.
סחבק לא יסחוב פתרונות מהארץ, אלא יאלתר משהו במקום כמובן.
במטבח הכפרי היו משטחי עבודה מעץ וכיריים חשמליים.
אופציה ראשונה: לא להתפנק ולהתענג בתענוגים, עם מעדנים קרים.
אופציה מועדפת: הדלקת הכיריים עם שעון שבת על טמפרטורה נמוכה, כשמעליהם תבנית אלומניום. על גבי התבנית יונחו פרטי המזון.
על פניו זה היה נשמע פתרון מצויין, אך לאחר שהסתיימה הארוחה החמימה והסרנו את התבנית ההפוכה חשכו עינינו.
שולי התבנית שבלטו מחוץ לכיריים כרחו את משטח העבודה. ומה עושה יהודי כשהוא בצרה? מתפלל!
שומר פתאים ה׳ ובדרך נס הזדמן לו למחרת לדירה עכבר מהסוג שאיננו מככב בדיסני.