לקהילה היהודית בבלם בארץ האמזונס יש היסטוריה עשירה של יותר מ-200 שנה. היא הקהילה העתיקה ביותר בברזיל בעת החדשה והקהילה היהודית המאורגנת הראשונה במדינה.
הקהילות היהודיות היחידות אשר נותרו באזור האמזונס בברזיל כיום הן הקהילות של בלם ומנאוס. הקהילה הראשונה, הגדולה מבין שתיהן, מונה כ-400 משפחות, ובקהילה במנאוס יש כ-180 משפחות יהודיות.
ראשית סיפורה של הקהילה בבלם
היהודים היגרו לבלם ולאזור האמזוניה ממרוקו, על פני 3 פרקי זמן שונים. ראשוני היהודים הגיעו בראשית המאה ה-19, החל משנת 1810, בגלל המצב במרוקו ובחיפוש אחר אופקים מסחריים חדשים. הגל השני של ההגעה ממרוקו החל בשנת 1850, כאשר החל הפיתוח של עצי הגומי. והגל השלישי היה בראשית המאה ה-20, לאחר סיום פיתוח הגומי, אבל מתוך רצון לברוח ממרוקו ולהצטרף למשפחות יהודיות שגרו במקום. יותר מאלף משפחות הגיעו ממרוקו בין 1810 ל-1930. חלק מהמגרים הגיעו מייד בלווי משפחותיהם ואחרים הגיעו בגפם כדי לנסות את מזלם ורק לאחר חודשים או שנים הצטרפו אליהם בני משפחתם.
היהודים הראשונים אשר הגיעו לבלם היו צעירים אשר התפרנסו בעיקר ממסחר בתוך הג'ונגלים של האמזונס.
במשך השנים, היהודים הצעירים והרווקים אשר נשארו לאורך נהר האמזונס איבדו את זהותם היהודית והתבוללו. ניתן למצוא עד היום צאצאים ביולוגים ליהודים אלו, אשר ילדו ילדים עם בנות המקום וילדיהם הם בעלי פנים אינדיאניות, צבע עיניים ושיער בהיר ושמות יהודיים כגון לוי, שמואל, יעקוב ודוד. היהודים אשר בחרו לחיות בקהילה ולשמור על יהדותם וזהותם התקבצו כולם בעיר בלם כדי לתת חינוך יהודי לילדיהם ולשמור על מסורת ישראל בקהילה יהודית, גם אם האבות נדרשו לא פעם לנסוע לתקופות ארוכות לאורך הנהר אשר הפך למקור פרנסתם של המשפחות.
מ-1850, במהלך שנות השגשוג של תעשיית הגומי, החל גל נוסף של הגירה יהודית לאמזונס. הפעם, בניגוד לגל ההגירה הקודם, שבו הגיעו רק רווקים, עברו משפחות שלמות לאזור.
המהגרים היהודים ביקשו להמשיך עם חייהם היהודיים והדתיים בעולם החדש והקימו קהילות ובתי כנסת. בית הכנסת "שער השמים" היה הראשון שהוקם בבלם, ונחנך ב-1824. כעבור כמה שנים נוסד בית הכנסת "אשל אברהם".
רבים תהו: מדוע נבנו שני בתי כנסת בקהילה אחת? כדרכה של הבדיחה הידועה, אכן היה צורך לשני בתי כנסיות, עקב הפילוג הפנימי שהיה בין המהגרים היהודים ממרוקו. במרוקו חיו יהודים אלפי שנים קודם שהגיעו היהודים שגירשה ספרד בימי האינקוויזיציה. היהודים החדשים אשר הגיעו למרוקו מספרד ופורטוגל, דיברו ספרדית נוסף על עברית והיו שונים מהיהודים שמוצאם ממרוקו. היהודים מספרד קראו ליהודים המקומיים "פורסטרוס" (זרים) כי הם לא השתייכו למגורשי ספרד וכשהם הגיעו לבלם ההבדל הזה עדיין ניכר, לכן הוקמו שני בתי כנסת- אחד פעל על פי המסורת הספרדית ודיברו בו ספרדית והאחר פעל על פי המסורת המרוקאית אשר הביאו עימם היהודים מארץ מוצאם.
הקהילה היהודית כיום, בין מסורת להתבוללות
בקהילה היהודית בבלם יש כיום כ-450 משפחות יהודיות. 2 בתי הכנסת שנבנו בראשית המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 קיימים ופעילים בשבתות ובימי החול.
זהותם של היהודים בבלם היא חידה מעניינת. מצד אחד ניתן לומר ללא כחל וסרק שהתרבות המרוקאית בבלם עדיין חיה ונושמת ומהווה חלק משמעותי של זהותם היהודית של מבוגרים וצעירים כאחד. המנהגים, המאכלים המנגינות המרוקאיות נשמרות בקפידה ומהוות מקור לגאווה קהילתית. מאידך גיסא, בני הקהילה מחלקים את זהותם בין הזהות הספרדית לבין הזהות של היותם בני עם האמזונס. גם במאכלים המקובלים על העדה המרוקאית מימים ימימה כגון החמין (הדפינה) והקוסקוס יש תיבול מקומי. בחמין לכבוד שבת, הם משתמשים בסוגי קטניות ותפוחי אדמה של הג'ונגל. גם בהכנת הקוסקוס הנקרא בפיהם "קוסקוסו" משתמשות הנשים לא בקמח רגיל, אלא בקמח שורש הגדל בג'ונגל בשם מנדיאוקה המשמש כמאכל המרכזי של האינדיאנים במקום.
למרות הניסיונות העקשיים של היהודים לשמור על מסורתם ודתם, תופעת ההתבוללות לא פוסחת על בני הקהילה.
למרות שאין בקהילה בית ספר יהודי כלל וכלל, לא בית ספר יומי ולא בית ספר משלים (בבית חב"ד המקומי יש רק גן ילדים יהודי), היהודים רואים צורך להשקיע בבני הדור הצעיר ולפני שנים רבות הוקמה תנועת נוער מקומית "קדימה" אשר לאחרונה אף הצטרפה לשורותיה של בני עקיבא עולמי והפכה ל"קדימה– בני עקיבא". בתנועה זו משתתפים כ-200 צעירים אשר כל שבת נפגשים ולומדים על זהותם היהודית והציונית.
בעולם המודרני ובעיקר בעולם הפוסט מודרני, אנו עדים לתופעה מעניינת ומפתיעה. יהודים המתחתנים בנישואי תערובת, לא מתבוללים. וכך נוצר מצב בבלם ובמקומות אחרים ורבים בעולם, שבן למשפחה יהודית מתחתן עם בת זוג שאינה יהודית אבל ממשיך לבוא כל יום שישי לקבלת שבת ולעיתים אף במשך כל ימות השבוע לבית הכנסת.
הקהילה בבלם, מתלבטת בדרכה ליהודים אלו. עד כמה לקבל אותם? האם לקרב אותם ואת בנות זוגם וילדיהם? האם צירופם לקהילה יחליש או יחזק את הקהילה? בדרך כלל, שאלה זו מוצגת בשפתם של בני הקהילה: "האם לאבד יהודי אחד או להרוויח שניים"?. נשיאת הקהילה בבלם הגברת יאנה פינטו, עורכת דין חשובה בעיר אמרה לי בנושא זה: "אנו יכולים בקלות לעבור לתנועה הליברלית, אבל אנו רוצים להמשיך את דרך האבות שלנו, גם אם דרך זו היא הקשה יותר, אנו מאמינים בה".
אין ספק בכך שהקהילה היהודית בבלם עומדת בפני אתגר חשוב וקשה. האתגר איננו כיצד להיות יהודי טוב בירושלים או בבני ברק, אלא כיצד להמשיך להיות יהודים בג'ונגל של האמזונס.
הכתבה באדיבות עלון – שבתון