לקהילה היהודית בשבדיה יש שלושה מאפיינים ייחודיים שהם כמעט יחידאיים בעולם ולבטח שהשילוב של שלושתם ביחד הוא בלעדי רק לקהילה זו. ראשית, רוב רובם של חברי הקהילה הם ניצולי שואה או דור שני ושלישי לניצולים. שנית, מבנה הקהילה הוא בסגנון "קהילה מאוחדת". שלישית, הקהילה היהודית בשטוקהולם נמצאת במדינת שבדיה הידועה כמדינה החילונית ביותר בעולם.
קהילה של ניצולי שואה במדינה חילונית
רובם של יהודי שבדיה כיום הגיעו לאחר השואה, פליטי מחנות ריכוז שכניסתם הותרה לשבדיה מיד לאחר תום המלחמה. כ7,000 מהם נשארו בשבדיה, הרוב עזבו לישראל או ארה"ב. הגירה זו הכפילה את האוכלוסייה היהודית השוודית.
יהודים הונגריים ניצולי שואה, הגיעו ב1956 ואחרים הצטרפו בשנת 1968 כאשר עזבו או גורשו מפולין. אולם גם אלו שהגיעו ממדינות אחרות במזרח אירופה היו ניצולי שואה בארצם. בשנים האחרונות הצטרפו גם יהודים מרוסיה וישראל לוותיקי הקהילה.
אחת ההשפעות של היותם של בני הקהילה ניצולי שואה, הוא הפער באחוז נישואי התערובת בין הדור השני לדור השלישי של ניצולי שואה. הדור השני, בנים לניצולי השואה, המשיכו לשמור על מסורת בית אבא והקפידו על נישואין בתוך הקהילה היהודית. ככל הנראה גם מתוך כבוד לדור ההורים וגם מתוך חשש שלאחר השואה, הנישואין עם נשים שלא מבני ברית יכולה להיות פגיעה קשה לדור ההורים שסבלו מאנטישמיות ויצאו ממחנות ריכוז. ללא ספק היה קשה נפשית וחברתית להתחתן עם בני זוג לא יהודים לאחר השואה. אולם, דור הנכדים או הנינים אינו ממשיך מסורת זו ואינו מרגיש כה מחויב לדור ניצולי השואה ולמורשת היהודית והתוצאה היא שיש נישואין מעורבים באחוזים הרבה יותר משמעותיים.
שבדיה נחשבת למדינה חילונית. רוב אזרחי המדינה אינם מגדירים את עצמם כדתיים. ליתר דיוק, רק אחוז אחד מתושבי המדינה מגדיר את עצמו כדתי ו99 לא דתיים. המסקנה הישירה ממציאות זו היא שאם גויים לא הולכים לכנסיה, יהודים לא הולכים לבית הכנסת.
קהילה מאוחדת
הקהילה היהודית בשטוקהולם ידועה כקהילה מאוחדת, כלומר; כל בתי הכנסת, ללא קשר לשייכות הארגונית או הדתית שלהם, שייכים לארגון גג אחד.
ראשוני היהודים בשבדיה
היהודי הראשון שהורשה להתיישב ישוב קבע בשבדיה היה אהרון אייזיק, סוחר מגרמניה. הוא הגיע לשטוקהולם ב-1774. לאחר קשיים רבים הוא קיבל אישור להישאר והביא את משפחתו ואיתו מספר האנשים הדרושים למניין. לפני החוק שחקק המלך גוסטב השלישי, רק לנוצרים ניתן אישור לגור במדינה זו.
לאהרון אייזיק הוצעה אזרחות אם יקבל על עצמו נצרות. תגובתו- "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם" עשתה רושם על הלורד, ראש העיר של שטוקהולם, שהציע לו לשלוח מחאה חוקית למלך גוסטב השלישי, ואכן המחאה הצליחה.
אהרון אייזיק והאבות המייסדים הללו רכשו אדמות, הקדישו בית קברות והעסיקו רב. הם גם הקימו חברא קדישא. מקומות הישוב היו, למרבה הצער, מוגבלים על פי חוק. יהודים יכלו לעסוק רק במקצועות מסוימים והוגבלו בתעסוקתם.
תהליך האמנציפציה היהודי החל ב-1838 כשהמלך צ'רלס ה-14 הסיר כמה מההגבלות על היהודים. אחד מהאיסורים האחרונים– האיסור על מילוי תפקיד פוליטי, הוסר רק ב-1951.
האוכלוסייה היהודית גדלה באופן משמעותי בין 1850 ל1920 בעקבות הגירה מרוסיה ופולין. האוכלוסייה הגיעה לכמעט 6,500 ב-1920. כיום יש כ-18.000 יהודים בשבדיה.
הקהילה כיום
הקהילות השבדיות העיקריות הן בשטוקהולם, מלמו וגוטנברג. קהילות קטנות נמצאות בבורס ואופסלה ומספר יהודים גרים בהלסינגבורג, לונד, נורקופינג ווקסג'ו.
בתי הכנסת של הקהילה המאוחדת
יש בעיר 3 בתי כנסת- הגדול ביותר מסורתי, קונסרבטיבי, וידוע כבית הכנסת הגדול. שני בתי הכנסת הקטנים יותר הם אורתודוקסים– עדת ישראל ועדת ישורון.
לבית הכנסת עדת ישורון יש היסטוריה מעניינת מאד. הוא מרוהט בספסלים, שולחנות, תיבה וארון קודש שעמדו בעבר בבית כנסת קטן בהמבורג בגרמניה. בית הכנסת שרד באופן נסי את ליל הבדולח בו נשרפו והושחתו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה. הקהילה היהודית בהמבורג הצליחה בדרך לא דרך, לשלוח את הריהוט לשטוקהולם לפני תחילת המלחמה.
שבדיה בתקופת השואה
שבדיה הייתה ניטרלית בזמן המלחמה. למרות שאזרחים רבים תמכו בנאצים בשנות השלושים והארבעים המאוחרות ולשבדיה היו יחסים דיפלומטים עם גרמניה, היהודים לא נרדפו. בעצם יהודי שבדיה היו מעורבים בצורה ישירה או עקיפה בכמה מאמצים מצילי-חיים משמעותיים בזמן מלחמת העולם השנייה. למרות שרבים בעולם ידעו על העזרה שהוגשה על ידי יהודי וגויי שבדיה ליהודים הדנים באוקטובר 1943, מעטים מודעים לפעילויות ההצלה האחרות.
בערך חצי מיהודי נורבגיה (5000 מתוך 10000) מצאו מקלט בשבדיה ב-1940, כשכמעט כל 7000 יהודי דנמרק ניצלו באוקטובר 1943. הם קיבלו מידע על תוכניות סודיות לעצור ולגרש אותם בזמן הימים הנוראים. המחתרת הדנית הצליחה להבריח את רובם לשבדיה בסירות. הרוב הגדול של יהודי דנמרק חזרו לדנמרק אחרי המלחמה.
במשך ששת החודשים בין יולי 1944 וינואר 1945, עשרות אלפי יהודים הונגרים ניצלו בבודפשט ע"י שוודי בן 32, לא יהודי, ראול וולדנברג.
הכתבה באדיבות עלון – שבתון