הקשר היהודי: ליסבון – פורטוגל

תופעה ייחודית שיש לציין בפורטוגל היא היותו של נשיא המדינה הקודם, ד"ר חורחה סמפיו, יהודי הלכתי. סבתא רבה של הנשיא, הגיעה ממרוקו בתחילת המאה הקודמת. נשיא הקהילה היהודית בליסבון, מר חוסה אולמן, הוא בן דודו של נשיא המדינה. הנשיא מודע לרקע המשפחתי – היסטורי שלו והוא טען בהזדמנויות שונות שהוא "גאה בהיותו צאצא למשפחה יהודית", למרות שאין הוא מרגיש יהודי באמונתו.

בית הכנסת הקהילתי "שערי תקווה" נחנך בשנת 1904. אחד הדברים המאפיינים אותו מבתי כנסת אחרים בעולם הוא שהוא נבנה באופן מוסתר, מוצנע, ללא חזית כלפי הרחוב. בשנת היווסדו, הדת הרשמית היחידה במדינה הייתה הדת הקתולית והיה אסור על פי חוק לבנות מבני דת שאינם קתולים באופן גלוי ברחובות העיר. הלכך, עד היום ניכר שבית הכנסת "מוסתר" מעין הציבור והפוסע ברחוב איננו יכול להכיר את הימצאותו של בית הכנסת בחזית הרחוב. הקהילה היהודית ובית הכנסת קיבלו מעמד חוקי על פי חוקי המדינה רק בשנת 1912, כלומר 416 שנה לאחר צו הגירוש של היהודים על ידי מלכי פורטוגל ורק 91 שנה לאחר ביטול חוקי האינקוויזיציה.

הקהילה היהודית בליסבון, איננה כיום המשך היסטורי רציף ליהודים אשר היו בה במשך ההיסטוריה. פורטוגל בכלל וליסבון בפרט, היו בהיסטוריה היהודית מקום לידתן של קהילות חשובות, של חכמים דגולים והוו בית יוצר לחכמה והוראה בעם ישראל, עד אשר בשנת 1496 גורשו  היהודים מפורטוגל ארבע שנים לאחר הגירוש מספרד. כיום נותרו רק שרידים מעטים ביותר בפורטוגל מתקופה זו, למרות שאנשים רבים במדינה טוענים להיותם אנוסים או בני אנוסים. (MARANOS)

במשך מאות שנים לא היו יהודים בפורטוגל. ראשוני היהודים החלו לשוב למדינה רק בראשית המאה ה-19 במקביל לשנה בה ביטלו את חוקי האינקוויזיציה בפורטוגל (1821). היהודים הגיעו ממרוקו וגיברלטר, מתוך חיפוש של אופקים לשיפור  חייהם.

מעניין לציין שיהודים שבו לאדמת פורטוגל למרות שהיה מקובל שהיה "חרם הקדמונים" שלא לשוב לחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל) להתיישב שם לאחר גירוש היהודים.  הרב קוק כותב בקשר לחרם: "על דבר הדירה בספרד לא מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה, ומן הסתם לא החמירו יותר מדירת מצרים שלא נאסרה כי אם לקבוע ולא לשם פרקמטיה ודעתו לחזור" (אגרות ראיה, ח"ב, ס' תרל"ב). ככל הנראה יהודים שבו לפורטוגל מטעמים מסחריים בלבד, אולם לאחר זמן המסחר הפך לקבע והחליטו להתיישב שם לאחר שבמשך 200 שנה לא גרו יהודים בפורטוגל.

למרות שלא היה רצף היסטורי בנוכחות היהודית בפורטוגל ובליסבון, הרי ש"היהודים  החדשים" חייו במשך המאה האחרונה ועד היום בצילם של "היהודים ההיסטוריים", היהודים האנוסים שגורשו מהמדינה והיהודים האנוסים שהמירו את דתם בתקופת האינקוויזיציה. למרות פער השנים, ה"יהודים ההיסטוריים" ממשיכים להשאיר את חותמם על היהודים כיום …..

כיום מונה הקהילה היהודית בליסבון כ-600 נפשות אשר  חלקם בנים למהגרים הראשונים ממרוקו וגיברלטר וחלקם מהגרים חדשים שהגיעו כפליטים ממרכז אירופה ומזרחה לפני השואה ואחריה וכמו כן מהגרים חדשים מברזיל וישראל. בזמן המלחמה שימשה פורטוגל כארץ מעבר לפליטים שנמלטו מארצות הכיבוש הנאצי וחלק מהם  נשאר בפורטוגל. בתום המלחמה עזב חלק גדול מהיהודים ארץ זו והיגרו לארצות אחרות.

מלבד בליסבון פועלות עוד 3 קהילות יהודיות קטנות בפורטוגל, בבלמונטה ובפורטו בצפון המדינה ובאלגברי שבדרום פורטוגל. ייחודן של שתי הקהילות הראשונות בלמונטה ופורטו הוא בהיות רוב חברי הקהילה צאצאי אנוסים ששמרו על מסורתם וזהותם לאורך הדורות. יש לזכור שלפי מחקרים שונים מעריכים שאצל חמישית מאוכלוסיית פורטוגל זורם דם יהודי. מעניין לציין שלמרות המספר הקטן של היהודים בליסבון, בסקר הדמוגראפי האחרון שנערך על ידי הממשלה עולה כי ישנם כ-6000 איש הרואים את עצמם כיהודים, למרות שהם לא חלק מהקהילה היהודית. דוגמא טובה לכך היא הבקשות החוזרות ונשנות מצד אנשים ובני משפחתם בפורטוגל לרב הקהילה בליסבון, אשר ביקשו שהרב יקיים טקס קבורה יהודי בבית קברות קתולי.  כיון שאין בפורטוגל בתי קברות שאינם משויכים לדת זו או אחרת, אנשים אלו ביקשו להצהיר לפני מותם שהם יהודים והדרך לכך היא על ידי ההצהרה: אני לא קתולי ואינני מזמין את הכומר לטקס קבורה, אלא את הרב…

הדם היהודי הזורם בעורקם של אזרחי פורטוגל, הוא ככל הנראה הגורם לכך שכמעט ואין אנטישמיות בפורטוגל. העמדה הרווחת היא שאין לפורטוגלים בעיה עם היהודים, כיון שלא היו יהודים בפורטוגל במשך 200 שנה, יש להם בעיה רק עם ה"יהדות" עם ה"דת" היהודית. לעומת זאת, יש עדיין דעות קדומות לגבי היהודים ודתם. המילה יהודי בשפה הפורטוגזית היא מילת גנאי. כאשר אומרים למאן דהוא "אל תהיה יהודי" הכוונה היא: "אל תהיה רע".

כאשר שאלתי את מנהיגי הקהילה היהודית מה הם ההתמודדויות המרכזיות של הקהילה היהודית כיום הם השיבו ללא היסוס: חינוך הדור הבא, קיום חיי קהילה, מניעת התבוללות ועיצוב זהות יהודית אשר תשלב בין ערכי ההיסטוריה המיוחדת של פורטוגל לבין הזהות הדרושה לצעיר יהודי כדי לשרוד כיהודי בעולם מודרני.

הכתבה באדיבות עלון – שבתון