הכתבה באדיבות שבתון – מאת רבני כושרות
הרב יצחק דביר
בישראל אנחנו נהנים משפע של מוצרים כשרים, אך כאשר אנו יוצאים לחו"ל אנו עומדים פעמים רבות מול מוצרים ללא כשרות ושואלים"מה כבר יכול להיות בהם?" בעולם התעשייתי של ימינו לעיתים את התשובה לכך כלל איננו יכולים להעלות על דעתנו. נתמקד בשתי נקודות המבהירות את האופן שבו מתנהלת התעשיה:
ניצול משאבים – חוק הגנת הצרכן מנסה להילחם בתופעה נפוצה – במשך הזמן חברות הענק מקטינות את המוצר באופן בלתי מורגש לצרכן. לנו כצרכנים פרטיים נראה הדבר לפעמים מוזר, מה הרוויחה החברה שהפחיתה כמה מגבונים מן האריזה? בהיקפי פעילות
העצומים של החברה שינוי שכזה מביא לרווחים משמעותיים.
המהפכה התעשייתית לימדה להתייחס אל הפרטים הקטנים, שבמצטבר שווים לא מעט כסף. חומרי גלם רבים שבעבר היו נחשבים כפסולת, בימינו מנוצלים לשימוש מגוון. לדוגמא: המים שנותרים לאחר עשיית הגבינה בדברי חכמים הוגדרו כ"פירשא" – פסולת.
כיום "מי גבינה" מנוצלים ומהווים מרכיב חשוב ומרכזי בתעשיית השוקולד. ניצול המשאבים משתנה לעיתים בין אזורים. במדינות שבהן מגדלים בעלי חיים לשחיטה, עושים שימוש רב בחומרי גלם מן החי (למשל: גליצרין), כשבמדינות אחרות יעדיפו תחליפים מהצומח. הדברים נתונים לשינוי במשך השנים, לדוגמא: אחת ממדינות אירופה ביקשה לשמור את יבול הענבים בגבולותיה ואסרה ייצוא לחו"ל, בעקבות העודף שנוצר במדינה מחירו של סוכר הענבים הוזל ומוצרים רבים שנחשבו ככשרים נאסרו מחמת חשש יין נסך.
שיווק ונראות – התעשיה משקיעה סכומים גבוהים בהארכת חיי המדף, שימור המוצר, ומשיכתו את העין: מסטיקים מצופים בחומר מבריק שנקרא שלאק (מצפים בו גם פירות וירקות רבים), שמופק מהפרשות חרקים וכשרותו נתונה במחלוקת. להברקת פירות יבשים שונים מורחים שומן מן החי, וכדי למשוך את העין צובעים אותם בצבעי מאכל. האם צריך להיבהל מכל מוצר ללא כשרות?
תשובה לשאלה דומה השיב החפץ חיים לאלו שטענו כי לאור ספרו "שמירת הלשון"; אי אפשר לדבר כלום, "אדרבה", השיב להם "עד עתה לא ידעתם את הכללים והיה עליכם להמנע מלדבר, מעתה תוכלו ללמוד ולדעת לבטח שאתם מדברים לפי המותר".
גם לענייננו, בלימוד ובירור עם מומחי כשרות נגלה שישנם לא מעט מוצרים שאין בהם כל חשש: טחינה גולמית ללא טעמים, ספרייט, קפה גולמי ללא טעמים, קקאו ועוד. לאחר שנברר ונבדוק לעומק, נהיה בטוחים שאנו אוכלים כשר ללא כל חשש.