זהו סיפורה של קהילה בת 300 שנה ו-800 יהודים (מתוך 35,000 תושבי המדינה), שאחד ממאפייניה הוא שכמעט כל חבריה שומרי שבת. מי שפוסע ברחובותיה הצרים של גיברלטר בשבת, ימצא שיותר ממחצית חנויות העיר הקטנה סגורות. הסיבה לכך היא שכל יהודיי המקום סוגרים את חנויותיהם בשבת והמסחר מצטמצם ב-50 אחוז.
גיברלטר היא ללא ספק קהילה ייחודית בנוף הקהילות היהודיות בתפוצות. בקצה הדרומי ביותר של מערב אירופה, ובמרחק ראיה מאפריקה, ישנה מובלעת גיאוגרפית ייחודית, שהיא גם מובלעת יהודית ביחס לקהילות אחרות באירופה ובעולם כולו. גיברלטר היא בעצם שילוב היסטורי של קהילה ספרדית, בריטית ומרוקאית, אשר במשך הדורות פיתחה את אופייה העדין ומסביר הפנים.
יהודים חיו בגיברלטר החל מהמאה הארבע עשרה לפחות. רישומים היסטוריים מלמדים שהקהילה היהודית פרסמה קריאה לעזרה (בשנת 1356) בפדיון קבוצת יהודים שנלקחו בשבי ע"י שודדי ים. מסמך נוסף מראה שמספר יהודים אנוסים, שנסו מרדיפות באנדלוסיה, ביקשו להתיישב בגיברלטר ב-1473. ב-1492, לאחר גירוש ספרד, יהודים רבים עברו בגיברלטר בדרכם לצפון אפריקה, ובמאה ה-18 שוב חזרו יהודים ממרוקו לגיברלטר, הפעם לא כמעבר אלא כדי להתיישב בה. כתוצאה מכך, לרבים מיהודי גיברלטר כיום יש שורשים ביהדות מרוקו.
בהסכם אוטרכט משנת 1704, בו ספרד מסרה את גיברלטר לבריטים, מופיע סעיף בעל גישה אנטישמית האוסר על התיישבותם של יהודים בחצי האי. הצרכים המעשיים של שמירת קשרי מסחר עם מרוקו היו חזקים מההסכמים והביאו לביטול קיומו של סעיף זה- הסוחרים היהודים ממרוקו, קיבלו על עצמם את האספקה של הצבא הבריטי ואזרחי המושבה וכך הפכו להיות תושבי המקום. ואכן, הייתה נוכחות יהודית רציפה בגיברלטר מאז 1704. למרות שבתחילת הדרך לא נתנו ליהודים אישור לגור בגיברלטר, מפתיע הדבר שראש הממשלה הנבחר הראשון היה יהודי: סר יהושע חסן. בהיותו ראש ממשלה, הוא גם שימש כנשיא בית הכנסת "נפוצות יהודה".
היהודים חזרו לעיר באופן חוקי ב-1749, כאשר אייזק נייטו, הרב הראשון של הקהילה היהודית החדשה, הגיע לגיברלטר מלונדון וייסד את קהילת "שער שמיים", בית הכנסת הוותיק ביותר בגיברלטר, שפעיל עד היום במקום.
למרות שמעולם לא עלה מספר היהודים בגיברלטר על 2,000 נפש, נבנו במשך השנים חמישה בתי כנסיות. בתי הכנסיות לא גדולים אבל מרשימים ביופיים והמחשבה וההשקעה בהם ניכרות.
בתי הכנסיות ממשיכים להוות מוקד קהילתי גם כיום. בשבתות, כל חמשת בתי הכנסיות פעילים ומלאים מתפללים וקול התפילה נשמע בניגונים ספרדים, כנוסח ספרד מלפני הגירוש והאינקוויזיציה. בימות השבוע ישנה רוטציה בין בתי הכנסת. בתורו של בית כנסת אחד, כל הקהל מתכנס אליו במשך השבוע ובתי הכנסת האחרים נפתחים רק לשבת.
שיטה ייחודית זו היא דרך יצירתית לשמור על בתי הכנסת פעילים ועל אחדות הקהילה.
מנהגי הקהילה דומים בעיקרם למנהגי מרוקו, אולם חלקם משקפים את מנהגי ספרד שלפני הגירוש. עד היום נהוג לקרוא בשבת חול המועד פסח את שיר השירים בלאדינו, וכן לקרוא את פרקי אבות בין פסח לשבועות בלאדינו, כפי שהיה נהוג בספרד לפני הגירוש.
בקהילה יש בית ספר יסודי בו לומדים 120 ילדים ותיכון נפרד לבנים ולבנות.
לאחר סיום הלימודים בתיכון המקומי, רוב הצעירים נוסעים ללמוד בישיבות באנגליה או בארץ וממשיכים את לימודיהם באוניברסיטאות עד שהם חוזרים לקהילה הקטנה בגיברלטר להמשך חייהם.
הרב פסיפיסי, שהגיע לקהילה לפני כשלושים שנה, השקיע את מרצו בלימוד וחינוך הצעירים. הצעירים חזרו לגיברלטר ועם הזמן הפכו למנהיגים בקהילה היהודית. בזמנם הם הטביעו את חותמם על החיים של האי, ושינו את רמת שמירת המסורת הדתית. כמובן שמצב זה מבטיח את המצב כיום בו אין בקהילה היהודית בגיברלטר התבוללות ונישואי תערובת כלל וכלל.
"גיברלטר היא קהילה מאד מאוחדת. יש לה מסורת ארוכה של כבוד לדתות ותרבויות שונות. אנחנו מסתדרים היטב יחד", אמר לי נשיא הקהילה מר חיים לוי, כאשר שאלתי אותו מה מאפיין את קהילתו. ואכן נוצרים, מוסלמים ויהודים חיים כיום בשלום ובאחווה בגיברלטר.
גם בקהילה היהודית פנימה, נשמרת האחדות והאחווה. ניתן ללמוד, לפי דברי הגבאי של בית הכנסת "נפוצות יהודה", על סימני האחדות הקהילתית, מהקישוטים המצויים בבית הכנסת. מעל ארון הקודש יש 2 אצטרובלים גדולים. לטענת הגבאי, האצטרובלים מסמלים את האחדות בקהילה- אם מוציאים עלה אחד מתוך האצטרובל הוא מתפורר וכך גם לגבי קהילה יהודית, הוצא אחד מתוכה ואתה מאבד את אחדותה.
בגיברלטר יש כיום מסעדה, חנות ומאפייה כשרות, אולם הפוסע ברחובות העיר ביום שישי, יקבל ללא ספק הזמנה לסעודת שבת בביתו של אחד מחברי הקהילה.
מאת: הרב אליהו בירנבוים, יהודי עולמי. – ראש מכון "שטראוס עמיאל" להכשרת שליחים לתפוצות, אור תורה סטון.
הכתבה באדיבות עלון 'שבתון'